הריון ראשון – לא רק התרגשות

מאז שאני זוכרת את עצמי להביא ילדים לעולם היה משהו שמאוד רציתי, אבל לא תמיד ידעתי איך זה יקרה. לא תמיד ידעתי אם אני מסוגלת לכך מחינה ביולוגית, ולא תמיד הייתי בטוחה שאני רוצה לחיות בתוך משפחה רגילה, כלומר עם גבר. בסופו של דבר, אחרי הרבה תהפוכות ודברים שעשיתי, התאהבתי באישה, והחלטתי להקים איתה משפחה. היה מאוד ברור ששתינו רוצות ילדים, והיה ברור שאני הראשונה שהולכת להיכנס להריון, רק שלא ידעתי איך בדיוק ליצור הריון. בסופו של דבר הבנו שהדרך הנכונה ביותר שבה אוכל להיכנס להריון היא על ידי תרומה, ולכן זה מה שעשינו, וכבר אחרי הפעם הראשונה הריון הפך להיות חלק מהחיים שלי לתשעה חודשים מלאים.

הריון זה נחמד

האמת היא, שלמרות שבפני בת הזוג שלי רציתי להציג את עצמי בתור גיבורה וחזקה, בפנים מאוד פחדתי כשאמרו לי שאני בהריון. לא ידעתי מה זה הריון, ולא היה לי מושג איך אני אגיב לכל השינויים שיקרו לי, כך שהרגשתי מאוד לחוצה. כמו כן, עד שלא נכנסתי להריון נמנעתי, באופן מודע, מלקרוא את כל הספרות ואתרי האינטרנט שעוסקות בנושא, כי לא ידעתי אם הריון יהיה באמת חלק מהחיים שלי בשלב כזה או אחר או שלא. יחד עם זאת, כבר ביום שבו הבנתי שאני בהריון ושהולכת להיות לי ילדה או ילד, רציתי לדעת כל מה שאני יכולה על התקופה שמצפה לי, ובת זוגתי שמחה גם היא לקרוא איתי וללמוד על כל הנושא. בסופו של דבר, למרות כל מה שקראנו ולמרות הפחדים הרבים, שלבי ההיריון הראשונים שלי, כלומר עד סוף חודש שביעי, היו בסדר גמור, ואפילו מהנים.

הסוף מכביד

בסוף ההיריון כבר התחלתי להרגיש כבדה באמת, והתחלתי להבין על מה כולן מדברות בפורומים השונים שעוסקים בתחום. בקושי יכולתי ללכת, והדבר העיקרי שהייתי עסוקה בו, היה לנסות לראות מתי יגיע כבר הסוף. מצד שני, ידעתי שאחרי הלידה החיים שלי יהיו עוד יותר קשים, כי זה לא שההיריון נגמר ונגמר כל העניין, כי אולי ההיריון נגמר, אך מתחילה ההתמודדות וגידול הילדים. נולדה לי בת אחרי תשעה חודשים, ועד היום אני חושבת שההיריון היה אחת התקופות היותר קסומות של החיים שלי. משהו בידיעה שבתוך הגוף שלך הולכים ונבנים חיים הוא מדהים, ואין כמו ללכת לבית חולים כדי ללדת ולחזור משם עם ילדה יפה כל כך ומתוקה.