החיים כמרוץ מכשולים

השאלה הנצחית על דרכו של אדם המבקש לגלות ולממש את הפוטנציאל שבו, פועמת, לעתים הולמת בי, כבר 30 שנה. כישלון עסקי שהלך והעיק, והסתלקות של חבר קרוב, דחפו אותי למשבר שגרם לי לעזוב קריירת כלכלן ולפנות ללמודי פסיכולוגיה, ואני בן 32. שיעור מטלטל ומבהיל בקורס הגדול של תהליכי שינוי והתפתחות. מול עיניי ראיתי ועל בשרי חוויתי כיצד אנו יכולים “לאבד את הצפון”. בוודאי את הייחודי לנו.
הגעתי לשפת המצוק, ונדרשתי לחפש דרך חדשה. מעבר ללימודי פסיכולוגיה, תרתי אחרי גישות ותחומי העצמה נוספים. ביקשתי להכיר כל תחום שאליו רק הגעתי. יוגה, פסיכודרמה, אנתרופוסופיה, בודהיזם, חינוך פתוח . . . קראתי כל ספר שהופיע בדרכי, נקשתי בכל שער שאליו רק הגעתי, למרביתם נכנסתי, בחלקם נשארתי. ישנם כאלה שהפכו חלק ממני, יוגה וחינוך פתוח, למשל. בדיעבד אני יכול לומר שדווקא מתוך המשבר התחילה להתבסס בי האינטגרציה בין היבטים רגשיים למעשיים, בין התנהלות מתוך ניתוח ושיקול, לבין חופש להיסחף אחרי מה שמסקרן ומלהיב. בעיקר למדתי לנסות ולברר מה מתאים ונכון לי.
בתחילת לימודי התואר השני בפסיכולוגיה ארגונית הופיעה מתוכי ידיעה שאם אכשיר את עצמי לעבוד על פי התפיסות ובכלים שהם מלמדים, אני הולך לאבד משהו משל עצמי.

אם מבינים שיש בעיה אז קל יותר לפתור אותה

ההכרה הזאת חיזקה בי את הנחישות לגלות את הטמון בי. ולצד זה נשמעה זעקה : “די להיות תלמיד, אתה כבר יודע מספיק, צא לעבוד !”. כך התחיל הפרק הבא – 12 שנים של עבודה בארגונים, בייעוץ שיווקי שלוב בפיתוח ארגוני.
במהלך התקופה עסקתי בפיתוח הדרכה שדרשה הבנת תהליכי למידה, בהנחיית סדנאות שנגעו בתקשורת, הקשבה ויצירתיות. קיימתי עשרות רבות של תהליכי גיוס ומיון. ליוויתי צוותי הנהלה בתהליכי שינוי, הייתי שותף לגיבוש אסטרטגיות שיווק והוצאתן לפעול מתוך הבנת צרכי הלקוחות והעובדים.
מה שסימן את סוף הפרק היתה בהירות במוקד העניין עבורי, אם לא היעוד – הנחיית תהליכי מימוש אישי. הבנתי שארגון אמנם מציב אתגרים, אבל אני חיפשתי את השיחה המשמעותית מכל, עבורי. השיחה שמבקשת להתבונן ולחקור מקומות פנימיים. שיחות שבלעדיהן קשה לחולל קפיצות דרך. שיחות המגלות וממוססות מקומות מכווצים, ומאירות כוחות ועוצמות.
כך הובילה אותי ה”מסילה” שכבר הנחתי, לפרק הבא – פיתוח כלים ייחודיים להתבוננות והעצמה. גיליתי שאותם כלים שעזרו לי, מועילים למי שמעוניין ליצור שינוי שאינו “עוד מאותו דבר”, למי שנחוש לפלס את דרכו האוטנטית.

השינוי לטוב יגיע במוקדם או במאוחר יותר, אבל יגיע…

בתחילת הפרק הנוכחי הופיעו והשתלבו שני כוחות שיצרו מסילה חדשה – כתיבה. ההרגל לברר את עצמי לעצמי בכתיבה, והצורך לנסח ולהתבונן בתהליכי אימון / טיפול, חברו יחד.
התחלתי לכתוב על רגעי גילוי, לנסח תובנות מכוננות, לתעד מאבקים פורצי דרך, לתת מלים לרתיעה, להתנגדויות ולקשיים בתהליכי שינוי. הכתיבה ששרתה את התפתחות העבודה, החלה להתבסס כמהות בפני עצמה. לא רק שהיא עזרה לי לארגן ולתת מלים לתופעות, היא דחפה אותי לייצור כלים ושפה שמהותה דיוק. התחלתי לפרסם מאמרים בהם הצעתי זוויות הסתכלות שמצאתי בהן ערך מוסף. מאמרים שהסתבר לי שהועילו לרבים.
צירוף “המסילות” הביאו אותי לגבש שיטה סדורה וגמישה מתוכה אני עובד ואותה אני מלמד כבר מספר שנים. בקרוב הספר.
אוסף תהליכי הלמידה שעברתי, משברים שיצרו תפניות, כלים בוראי תובנות, הכרה בכוח למוסס דפוסים. הכל יחד הביא אותי לעסוק, לחיות ולנשום מחדש…

מאת: ציון אברהם