משמעותו של “דור הביניים” (הסנדוויץ)

מעגל חיינו סובב מלידה עד מוות, בפלחי חיים ביניהם ההזדקנות והזקנה. כשמשמעותו משתנית בין הרב דוריות שבתוכו. כוחו של הפרט במשפחה משתנה לפי מיקומו במעגל החיים המשפחתי. התינוק נמצא בתלות כמעט מלאה בהורה הכל יכול. לעומתו הבן (לעינננו הבן והבת) המבוגר יכול להיות עצמאי ולקיים עם הוריו יחסי חליפין. תקופה הנמשכת עד הזדקנות ההורה המגיע לעיתים למצב של תלות בילדיו,דהיינו היפוך תפקידים.
מתפיסה הרואה את ההורים כדמויות סמכותיות אוהבות נותנות, הופכים ההורים לתלותיים בעלי צרכים ציפיות וזכויות נוספות. לעיתים מהפך התפקידים הוא משמעותי עד כדי היפוך תפקיד בן הורה…
וכיום עם עלית תוחלת החיים אנשים זקוקים ליותר תמיכה מילדיהם בני המשפחה. לפעמים רמת הצפיות גדולה. התלות הנוצרת עצומה, ולא פעם מלווה בכעסים ואכזבות.
בני המשפחה הרוצים להעניק עזרה לקרוביהם, חסרים את הידע המתאים, מוצאים עצמם במעגל סגור וחווים לחץ לא מוכר.
העלייה בתוחלת החיים מביאה לקיומן של משפחות לא מעטות, שיש בהן שלושה וארבעה דורות. התוצאה היא שמספר השנים בין הצעירים במשפחה לבין המבוגרים שבהם הולך וגדל. ממחקרים שנערכו בארץ בעשרים השנים האחרונות עולה כי מרבית הבנים תומכים בהוריהם לאו דווקא כלכלית.על אף התמורות במבנה המשפחה המודרנית נשמר הקשר הבסיסי בין בנים להוריהם המזדקנים.
כתוצאה מכך הפכו בני “דור הסנדוויץ” להיות “הרב השקט” הנקרע בין שלש דרישות עיקריות: הטיפול בהורים, בילדים שתלותם כיום מתמשכת מעבר “לגיל ההתבגרות”, לבין צרכיהם האישיים,כשמערכת היחסים בין הורים מבוגרים לילדיהם הבוגרים נחשבת מאז ומתמיד לאחת המורכבות והטעונות מבחינה רגשית ובין הצורך והרצון למימוש עצמי. התחושות המתלוות למערכת כזו מתעצמות במיוחד בקרב בנים ובנות הנמצאים באמצע חייהם. כפי שכבר נאמר דור הביניים “הסנדוויץ” נמצא בין ילדיו מחד הוריו המזדקנים מצד שני ובתווך הם עצמם, הנמצאים לא אחת בשיא או בבניית הקרירה האישית, קשרים חברתיים ואחרים, נדרשים למלא בשלב זה של החיים מספר לא מבוטל של תפקידים.
אמנם נמצא שהבנים מסייעים לרב מתוך מובנות ורצון מתמודדים ולעיתים אף חווים צמיחה אישית.
אך קורה שהתלות גוברת ההיזון המשפחתי משתנה ומעמסת הצרכים עולה.
הניווט והטלטלה בין המחויבויות השונות יוצרים לפעמים מתחים בתחומי החיים השונים. נוצרות השלכות ריגשיות נפשיות על רקע שיבוש הקדימויות בתחומי החיים המתבטאים בצורות שונות אצל כל אחד כמו תחושות פיזיות, התפרצויות וכעסים, כאב, עצב,רגשות אשם ועוד כהנה תגובות שלעיתים אפילו לא מיחסים אותם למתח בו הם נמצאים.כשלא תמיד המשימות המוטלות תואמות את היכולות הפיזיות הרגשיות.
אצל דור הנמצא באמצע החיים בני חמישים שישים ואפילו ארבעים שחייהם מתנהלים בין המחויבות והאהבה לילדים הקטנים והגדולים לבין הרצון והחובה לדאוג ולהשפיע חם ואהבה על הוריהם המזדקנים תוך הטחת רווחתם איכות חייהם ובריאותם.

בעקבות ההכרה בקיום “דור הסנדוויץ” על מורכבותו נערכו אין סוף מחקרים למציאת פתרונות לשיפור איכות החיים ,ונמצא בין הגוונים הרבים של סיוע ,שמערכות תמיכה פרטניות וקבוצתיות שמטרתן לסייע לבני המשפחה המטפלים בהוריהם, על ידי מתן מידע, תמיכה הדדית , ודרכים לפתרון בעיות עשויות לסייע רבות, אמנם הנטייה והטענה בעתות אלו של מצוקה שאין בידם הזמן “לבזבז על סדנאות” ולא אחת מתוך הצורך להדחיק את הקיים כל אחד וסיבותיו עמו. מערכות התמיכה הפרטניות והקבוצתיות נותנים מענה וכלים המאפשרים התנהלות, בין המחויבויות למימוש העצמי תוך גילוי הכוחות והמשאבים הפניים המאדירים את איכות החיים ומעצימים את המטפל. תהליכים המכנים אותם מעוצמת הטיפול להעצמת המטפל.
אחת מחברותי הרשתה לי לצטט חלק מדבריה כסיכום באחת ממערכות התמיכה בהן השתתפה:
….” עם כל הרצון הטוב וכשרונותי כאשת חיל החלו כוחותיי ובעיקר הנפשיים להיגמר וחשתי אובדת עצות.במפגש התומך גיליתי כוחות וכלים להתמודד עם העומס, והתסכול ,….. מצאתי פתרונות, ודרכי התמודדות ששינו את איכות חיי מהקצה לקצה”.

מאת: תמר ז.