על נרקיסים, כלבים, כוכביות וקהילות

הנרקיס לא מבקש לקבל את צבעו של פרח הורד….למעשה המשיכה אל ה”לבד” היא דבר טבעי וכמעט שמפליא כיצד לא כולם מרגישים כמוך. הטבע שלנו הוא “לבד”. לא רק שאדם נולד לבד ומת לבד, גם את כל החוויות במהלך חייו הוא חווה לבד…כשבפועל המציאות הקיומית היא שאדם הוא יחידה עצמאית, שלמה ובלתי תלויה…

א. קצת מזה וקצת מזה

אם הזווית אינה זווית, ואם אינה סובייקטיבית כלל ועיקר, האם את רומזת שאת יודעת את האמת האחת והיחידה? וואווו!
המשיכה אל ה”לבד” היא אכן דבר טבעי ומופלא. אבל גם המשיכה אל ה”ביחד” היא דבר טבעי ומופלא. יש פסיכולוגים מומלצים בצפון שמסבירים שלכל אדם יש את האישיות שלו ולא ניתן להשוות את האנשים בינהם באופן אוביאקטיבי.
להשוות אדם לפרח או לכלב זה יפה מאוד, אבל לכל מטפורה יש גבול, וללמוד ממצבה העגום של אגודת הפסיכולוגיה הפרחונית זה אולי… קצת… מעבר לגבול של התועלת של המטפורה הזאת?

ב. הרובד הלשוני

תפיסת המושג לבד לשיטתך היא גורפת מאוד. גם אם יש אלמנט של יחידות אפילו בחוויות המשותפות ביותר של האדם, זה בדיוק מה שנקרא “ביחד”: הביחד הכולל גם משהו מהלבד.
את עושה תכסיס לשוני: ה”ביחד” שרוב בני האדם מסכימים עליו הוא לא התמזגות. הוא כולל בתוכו גבולות. הוא כולל בתוכו אזורים שאי אפשר לשתף אותם ולהשתתף בהם. והוא מגיע באריזה אחת עם הגבולות שלו, וזה מה שקוראים “ביחד”.
את מדברת על “ביחד” אחר, מופשט, מושלם, מין סוג של זהות, ואומרת שהוא אינו קיים. מן הסתם הוא באמת אינו קיים. אבל מי – חוץ ממך – מתכוון ל”ביחד” הזה, כשהוא משתמש במושג “ביחד”? רובנו מתכוונים ל”ביחד” המציאותי, ה”ביחד” שחווינו, ה”ביחד” שבשבילו הומצאה המילה “ביחד”, ה”ביחד” המוגבל הזה, האנושי הזה…
ומכאן שכשאנחנו, בני האדם הרגילים, מתלבטים בשאלת ה”ביחד”, אנו מדברים על ה”ביחד” שאנו מבינים באופן אינטואיטיבי, לא על השלילה שלך, שנעשית על דרך ההפשטה, שמציעה לנו חוויית בועה של בדידות.

ג. המצב הקיומי

עוד לא היה אדם שנולד לבד, כל בני האדם נולדו לאמותיהם.
ורוב בני האדם אינם מתים לבד. הם מתים בקהילה, ובדרך כלל הקהילה תומכת בהם בשעותיהם האחרונות, ועושה טקס אחרי מותם. אם זה לא כך, זה נחשב לבלתי אנושי.
יש יצורי רבים שקיומם תלוי ביחסי חברה, ולא רק יצורים שכותבים בפורומים, שהם מקום חברתי מובהק גם אם הוא ייחודי.
האדם זקוק לחברה כי הוא יכול לעשות רק חלק מהדברים הנחוצים לו לחייו. זה חלק מהותי מהייחוד שלו באבולוציה. ויש אפילו מי (ריצ’רד ליקי, למשל) שחושב שיסוד האינטליגנצייה האנושית הוא בהתפתחות ה”ביחד” והיתרונות שהוא הקנה לבני אדם.
ויש רבים שטוענים כיום שהאינטליגנצייה של ה”ביחד”, הלוא היא האינטליגנצייה הרגשית, שוקלת כ-80 אחוזים במכלול האינטליגנצייה של האינדיווידואל מבחינת הסיכוי שלו להגשים לעצמו צורת חיים מיטבית.
כי כמעט כל בני האדם זקוקים לשיתוף פעולה כדי להתקיים. כי העולם הקוגניטיבי, התפיסתי והרגשי זקוק כל הזמן להשתקפות, לפרספקטיבה, להכלה של מישהו אחר. “האדם הוא יחידה עצמאית, שלמה ובלתי תלויה” זו אולי ההגזמה הגדולה ביותר שלך בטקסט הזה, מריונט.

ד. בחינה לוגית

וברמה הלוגית, אפילו יש סתירה פנימית בדברייך: כי תחת הדגל וההימנון של כוכבית הלבד המוחלט, מה הטעם שאת כותבת את מה שכתבת? האם זאת לא הפעולה האופיינית הכלל-אנושית של להכיל בתוכך את מחשבותיה, רגשותיה, היסוסיה של “גם יפה וכו'”? לחשוב את מחשבותיה בנפשך, לחזור אליה עם מסקנה אישית שלך, להציע לה את המסקנה הזאת, ועל ידי כך לבצע את האקט המופלא של ה”ביחד” שאת טוענת שהוא אינו קיים?
ואם את קוראת את דבריי, ברור שגם את רוצה לשמוע את ההד שחוזר אלייך מהקהילה שלך, לשמוע את התזמור החדש, את המנגינה הנגדית, את ההרמוניה הבלתי צפויה שנוספה למלודיה שלך…
ואולי אפילו להתווכח… כלומר להמשיך לבנות יחד אתנו את מערכת המושגים הקשורה בשאלת הלבד והביחד?

מאת: פישמן דרור